בספרו "חברת השקיפות" (2012), מתבסס שוב הפילוסוף הדרום קוריאני ביונג-שול האן (Byung Chul Han) על מטפורת הפנאופטיקון של מישל פוקו כדי לפתח את מושג הפנאופטיקון הדיגיטלי. כוונתו לנראות הטוטלית החדשה המאפשרת לצפות בכול, החל באינטימיות של כל אחד, באמצעות המדיה האלקטרונית, לרבות הרשתות החברתיות, יוטיוב וכן הכלים של גוגל כגון גוגל-ארת', גוגל-מאפס, משקפי גוגל וסטריט-ויו.
קוריאה הדרומית מחוברת עד זרא, נהנית ממהירות הגלישה הגבוהה בעולם והפכה למעבדה הנועזת ביותר של חברת השקיפות, מעין "ארץ הקודש" של ההומו-דיגיטליס, ש"חוקר" את העולם באמצעות ידו המוארכת: הטלפון הסלולרי.
לפי רעיון הפנאופטיקון, המשמעת החברתית הוטלה בפרספקטיבה של מבט בקו ישר מתוך מגדל מרכזי. האסירים לא ראו זה את זה וגם לא את המשגיח, והיו מעדיפים שלא יצפו בהם כדי ליהנות ממעט חופש. הפנאופטיקון הדיגיטלי, לעומת זאת, מאבד את מאפיין הפרספקטיבה: במטריקס הקיברנטי כולם רואים את כל השאר וחושפים את עצמם כדי שיבחינו בהם. נקודת הבקרה הבלעדית שהייתה קיימת במבט האנלוגי נעלמת - כעת צופים מכל הזוויות. אבל הבקרה נמשכת - אמנם בצורה אחרת - ואולי אף ביתר יעילות, מאחר שכל אחד מפקיד בידי השאר את האפשרות שהאינטימיות שלו תיחשף, ובכך נוצרת בקרה הדדית. זו השקפה טוטלית ש"מדרדרת את חברת השקיפות עד להפיכתה לחברת בקרה. כל אחד מקיים בקרה על כל אחד", ציין הפילוסוף.
(...) החיבור "חברת השקיפות" טוען לבסוף שהעולם מתפתח כפנאופטיקון אחד גדול, שבו אין כל חומה שתפריד בין הפנים לבין החוץ.